ב"ה
דרוש לבר – מצוה דרוש א'
פתיחה
קהל נכבד, הורי היקרים, קרובים ומכרים !
ראשית דברי אני בא להודות לה' ולברך בשמו שהחייני, קיימני, והגיעני לזמן הזה . להיות בר-מצוה.
זכני להרים בעול תורה ומצוות ככל יהודי שעמדו רגלי אבותיו על הר-סיני .
זכני והכניסני לתקופת הבגרות תקופה שאני צריך להיות אחראי למעשי ולהחזיק בהגה החיים במו ידי. תקופה של עצמאות אישית אשר בה מוטל עלי למאוס ברע ולבחור בטוב.
ברכה למוזמנים
אברך אתכם ואודה לכם על בואכם לכאן בכדי להשתתף בשמחה זו שמחה של מצוה. מצוה חביבה זו מצות הנחת – תפלין שמחה אשר זוכים בה אך ורק פעם אחת בחיים. ועתה בקשתי היא מכם שתרשוני לאמר לפניכם ,,מילי – דאוריתא" מענייני דיומא.
מעלת התפלין
מורי ורבותי! מצות הנחת-תפלין היא עטרת תפארת לעם ישראל, והיא אחת מיסודי היהדות ועיקרי התורה, ולכן חז"ל הרבו לדבר בשבחה ובמעלתה, כמו שאמרו (מנחות ל"ה :) כל הזהיר במצות תפלין מאריך ימים ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות תפלין פ"ד הלכה כ"ה כ"ו) וזה לשונו: קדושת תפלין גדולה היא שכל זמן שהתפלין בראשו של אדם ועל זרועו, הוא עניו וירא שמים, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה ואינו מהרהר במחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי אמת וצדק, וכל הרגיל בתפלין, מאריך ימים, שנאמר: ה' עליהם יחיו (ישעיה ל"ח י"ח ).
עוד אמרו ז"ל שאלו תלמידיו את רבי זירא במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין (מגילה כ"ח.) וכן אמרו על פסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" אמר ר' אליעזר הגדול אלו תפלין שבראש (מנחות ל"ה:). עוד מספרים לנו חז"ל (ברכות ל.) אביי ישב לפני רבה ושחק אמר לו רבה וגילו ברעדה כתוב ולא בקלות ראש ענהו אביי: אני מניח תפלין ועדות היא לי שעול שמים עלי.
עונש מי שאינו מניח
חז"ל החמירו מאוד בעונש מי שאינו מניח תפלין, והתבטו בצורה כה חריפה באומרם: (פסחים קי"ג :) "כל מי שאינו מניח תפלין הוא משבעה המנודין לשמים או שהוא בכלל פושעי ישראל בגופם (ראש השנה י"ז.)אמנם רבינו חננאל הפיג במקצת את חריפות העונש הזה באומרו : כי מדובר באדם שלא הניח תפלין מעודו אפי' פעם אחת, או לפי דעה אחרת מי שמבזה את התפלין ולא רק שאינו מניחן.
שבח התפלין
שנו חכמים , חביבין ישראל שחבבן הקב"ה במצוות , תפלין בראשיהם, תפלין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזות בפתחיהם (מנחות מ"ג).
עוד אמרו כל המניח תפלין בראשו, תפלין בזרועו ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו לא במהרה הוא חוטא שנאמר: וחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד' י"ב) (שם) חז"ל יחסו את התפלין בצורה סמלית להקב"ה כמו שאמרו: (ברכות ואו :) התפלין של רבון העולם כתוב בהם: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וכן אמרו על פסוק: "והסירתי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות ל"ג כ"ג) אמר רב חנא בר בזנא אמר ר' שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפלין (ברכות ז'.) לפיכך היו אבתינו מוסרים את נפשם על מצות תפלין. כמו שהאגדה מספרת (שבת ק"ל.) פעם אחת גזרה מלכות רומי גזרה על ישראל שכל המניח תפלין על ראשו ינקרו את מוחו. והיה אלישע (שם איש באגדה התלמודית) מניח תפלין ויוצא לשוק. ראהו קסדור אחד (ממונה של המלך) רץ מלפניו, רץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטל את התפלין מראשו ואחזו בידו אמר לו הקסדור מה בידך? אמר לו כנפי יונה – הכונה לכנסת ישראל הנמשלת ליונה כמ"ש יונתי בחגוי הסלע מה יונה זו כנפיה מגנות עליה אף ישראל מצוות מגנות עליהם – פשט את ידו ונמצא בה כנפי יונה. לפיכך היו קוראים לו אלישע בעל כנפים.
טעם המצוה
ועתה נשאלת השאלה מה טעם למצוה זו? ועל מה כל הרדפה הזו עליה?!
התשובה היא :
ידוע למורי ורבותי מה שאמרו חז"ל בשבח לימוד התורה, ובגנות עם-הארצות כי היהדות רואה בבורות חורבן ואסון לאומה .
וזה לשון חז"ל (מגילה ט"ז:) גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, גדול ת"ת יותר מכבוד אב ואם, גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות (שם) גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות (אבות ואו') ר' מאיר אומר מנין אפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפי' גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול (סנהדרין נ"ט:) וכן אמרו: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, ותלמוד תורה כנגד כולן .
גנוי עם הארץ
גנו חז"ל את עם הארץ באומרם "כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי"(פסחים מ"ט :) שנו חכמים: "לעולם ימכור אדם את כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן" (שם) והגדירו את עם הארץ באומרם (ברכות מ"ז) איזהו עם הארץ? כל מי שאינו מניח תפלין. ולכן אנו אומרים בתפלתנו "ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך,ובמצוותיך ובחוקותיך לעולם ועד כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" ובעצם הפרשיות המונחות בתוך התפלין העיקר המודגש בהם הוא לימוד התורה בפרשה הראשונה כתוב: "למען תהיה תורת ה' בפיך" בפרשה השלישית: "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבנך ודברת בם" בפרשה רביעית: ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם".
הקשר בין התפלין לתורה
מצות התפלין נקבעה כבאה במקום לימוד התורה. וכך אמרו במדרש (שוחר טוב מזמור א' י"ז) "אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אנו רוצים להיות יגיעים בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי, אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגיעים בתורה יומם ולילה".
עד כדי כך העריכו חז"ל חשיבותו של קיום מצות תפלין עד שאמרו: (ירושלמי מ"ק פ"ג : ה"ז) "קורעין על שריפת תפלין כעל שריפת התורה".
וכאן אנו רואים את הקשר החי בתפלין עם לימוד התורה, קשר נצחי, כי מה תורה מטהרת את האדם אף תפלין כך,וזו היא הסיבה לכל החרדה שעם ישראל חרד למצוה הזאת. בזמן גלותו ובשובו לארצו לא חשך מכוחו ועשה כמטב יכולתו כדי להקדיש ולהעריץ את קיום מצוה זו.
ברכה להורים
ועתה מילים אחדות להורי החביבים והאהובים בשעה זו שלבי מלא על כל גדותיו לאהבה אתכם. במה אודכם? טפלתם בי באהבה רבה כל כך. ומה בפי אליכם? אך אבטיח לכם נאמנה שאעשה את כל מה שביכולתי, להיות לכם לבן נאמן ותפארת למשפחה, ותשבעו רוב נחת ממני, וה' יהיה בעזרי.
ברכה למורים
גם למורי איפה שהם נמצאים עכשיו – תודתי להם על כל מה שעשו למעני וכל מה שעשו עשו לשם שמים. חנכו נער בישראל בדרך התורה, והשקיעו בכך את מטב כוחותיהם.
אני תפלה שיערה עלי רוח ממרום בכדי שאוכל למלא את אשר הוטל עלי כנער שוחר תורה ומצוות. כנער הצריך לשמש אותו דור עתיד לגאולה וחזון. יהי אות התפלין אות ברית בני ובין רבון העולמים.
ברכה לכל המוזמנים וסיום
ברכתי נתונה לכל המוזמנים שיזכו לראות בשמחת בניהם, נכדיהם וניניהם ולכל טוב ואושר הניתן בחיים ונזכה לגאולה שלמה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו ויזכו לשנים רבות ונעימות אמן